תיק עיתונות לתקשורת

salt_of_the_earth_israels_liebermann_ury_exhibition

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל –

תמרה ריקמן: בעיקר ורוד

הרבה לפני שהצבע הוורוד הפך לסמל המחאה החברתית, השתמשה בו האמנית תמרה ריקמן, ילידת 1934,  כדי להפוך מצע גס ליצירות רכות ועדינות, באמצעות צבע תעשייתי פשוט. תערוכה חדשה מציגה את עבודותיה של ריקמן מהשנים האחרונות הממזגות פסטל  וסיד עם מהלך אינטואיטיוובי של עיפרון

תמרה ריקמן: בעיקר ורוד

אוצרת: רונית שורק

פתיחה: 1.12.20

הרישומים של תמרה ריקמן מוליכים זה אל זה במקצב פנימי, טמונים בספרי אמן, עשויים על קרטונים משומשים ועל גיליונות נייר. תנועה נסתרת מחברת ביניהם ואין לעמוד על טיבם אלא כחלק מרצף. ספרי האמן שריקמן שוקדת עליהם מבטאים באופן המזוקק ביותר את מה שהיא מכנה "האישיות הרישומית שלי". אלו יצירות מופשטות שאפשר להגדיר אותן כיומן המתעד את הלכי הרוח של האמנית, אלא שריקמן כדרכה הודפת כל ניסיון פיענוח: "אני לא מתרגמת את הרגשות שלי לציור – לא אושר, לא סבל, ולא זיכרונות".

ריקמן התנסתה בתחריט, ברישום, בפיסול במתכת ובאיור ספרים. לתלמידיה הרבים היא נוהגת לומר: "תפתחו מחסן ותאחסנו בו כל דבר שאתם אוהבים, כי בלי מחסן לא תוכלו לעבוד", ומתכוונת ל"מחסני זיכרון" המשמשים מאגרי השראה. ב"מחסניה" שלה שמורים זיכרונות מאמנים שהשפיעו על תפיסתה את המופשט. יותר מכול, ניכרת ביצירותיה ההתבוננות המעמיקה בעבודותיהם של אריה ארוך, אביבה אורי, משה קופפרמן ורפי לביא.

לדברי רונית שורק, אוצרת התערוכה: "בעבודותיה האחרונות של ריקמן יש בחירה נועזת בצבע ורוד, על כל המשתמע ממנו. למרות הבחירה המפתיעה, אין היא מעוניינת בפרובוקציה, במתיקות, או בדיון מגדרי.  היא רושמת מצורך יומיומי ובחופש גדול, החופש שבהפשטה ".

"בובותיים": תערוכה שהיא איור לשיר

איורים מקוריים של נחום גוטמן, אוסף בובות וספרים נדירים בתערוכה חדשה

בספריית האיור של מוזיאון ישראל

בּובּוֹתיים

תערוכה בהשראת השיר ״שתי בנות״ מאת ח״נ ביאליק

01 דצמ' 2020 – 30 יוני 2021

אוצרת: אורנה גרנות

מעצב: עוז בירי

 ספריית אגף הנוער

מאז נכתב לפני יותר ממאה שנה, הצליח שיר הילדים שחיבר המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק לחזור ולענות תשובה מפתיעה על שאלה שמעסיקה כמעט כל ילד וילדה: את מי אוהבים יותר?… תערוכה חדשה, שנפתחה בספריית האיור באגף הנוער והחינוך לאמנות של מוזיאון ישראל, מנסה להעניק לצילי וגילי פרשנות עכשווית ותלת־ממדית באמצעות איורי מקור של נחום גוטמן, ספרים נדירים ובובות ישנות וחדשות.

השיטוט בספרייה מאפשר לחפש ולמצוא כל מיני זוגות; צמד בובות ענק ובובות זעירות, בובות עשויות פלסטיק, מתכת או עץ, צמדים מצוירים באיורי ספרים, וגם זוגות של צלמיות ששימשו בפולחן דתי. בתערוכה יוצגו אחד-עשר איורים מקוריים מאת נחום גוטמן בהשאלת מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, בובותיים ענקיות שיצרה המעצבת נעמה בן משה וכן צמדים של כ-50 בובות מאוסף אגף הנוער ומאוסף פרטי של האספנית ליאורה פוגלמן.

אורנה גרנות, אוצרת התערוכה: "התערוכה היא מעין איור לשיר 'צילי וגילי', שיר שהוטמע בתרבות הישראלית וגם הפך למטבע לשון. מגוון ה"בובותיים" שמוצגות בתערוכה מעלות שאלות על השוואה, על התבוננות ועל החיבור שהופך צמד לזוג".

נעים להכיר: 1001 דמויות מחכות לכם בתערוכה חדשה באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל

מה הופך חומר לדמות ומתי צורה נהפכת לאנושית? איך מנצלים צורה קיימת ומהו השינוי הקטן והמכריע שעושה ממנה דמות?

תערוכה חדשה לכל המשפחה מציעה הצצה לקסם שבמעשה האמנות

1001 דמויות: מסדנתו של יעקב קאופמן

אוצרת: דניאלה שלו

המעצב: ניל ננר

תאריך פתיחה: 13.12.20

כשיעקב קאופמן רואה חוט ברזל, אטב כביסה או סתם נייר לבן, וכשנקרות בדרכו פיסות עץ שהושלכו מנגרייה או יריעות מתכת שנותרו מאחור, הדמיון שלו מתחיל לפעול במהירות. בכל חומר ובכל שארית הוא רואה דמות אדם קטנה של גבר, אישה או ילד. קאופמן – אמן ומעצב תעשייתי – לוקח לידיו את פיסות העץ או הקרטון, קודח עין, חותך פה, מכופף יד, משחיל חרוז, והוֹפּ – יוצר דמות.

בתערוכה  חדשה שתיפתח ב-13.12.20 באגף הנוער והחינוך לאמנות של מוזיאון ישראל יוצגו יותר מאלף דמויות שנוצרו בידיו המיומנות של קאופמן בעזרת חומרים יומיומיים פשוטים: חומרי גלם בסיסיים או תעשייתיים, כגון  עץ, קרטון ומתכת, כדורים, טבעות ולולאות שהוא חותך, משייף, מחבר, מחורר, מכופף, מלפף, חורץ, קושר ומשחיל, ולעיתים גם משתמש במנגנוניהם הקיימים (למשל של אטב, מנעול או ציר של דלת), יחד עם מיני חרוזים, חוטים וגומיות כדי  להוסיף צבע וקישוט.

קאופמן עורך באמצעות החומרים האלה דו-שיח עם ההיסטוריה של העולם הקדום ועם תרבויות העולם – צלמיות פרהיסטוריות, פסלוני פולחן, מסכות שבטיות – ושואב מהן השראה. האדם הקדמון לקח חלוק נחל, חרץ בו שני חריצים ובאותו רגע הפריד אותו ממשפחת האבנים והפך אותו לדמות עגלגלה שזוג עיניים בקודקודה. כך גם ה"פיגורינות" הייחודיות של קאופמן  שנוצרות כמעט יש מאין, כבמעשה פלא. רובן מינימליסטיות ומיעוטן מופשטות אבל כולן בעלות אופי והבעה, ולרוב הן גם מעלות חיוך. קאופמן החל ליצור אותן בתחילת שנות האלפיים, ועושה זאת עד עצם היום הזה. לאורך השנים העסיקו אותו שאלות שאת רובן ככולן הוא מגדיר במילה אחת: "התהוות" – כלומר, מהי הפעולה הקטנה ביותר שיש לעשות בחומר כדי שיראו בו גוף או פרצוף וכדי שיגדירו את התוצאה דמות אנושית? איך מנצלים צורה קיימת ומתי עורכים בה שינויים? מה חשוב יותר – הפנים או הגוף? מתי לבודד דמות ומתי ליצור לה משפחה, שבט או קהילה?

אוצרת התערוכה דניאלה שלו: "התערוכה נותנת הזדמנות לא רק להכיר מקרוב את עולם הדמויות המגוון שברא יעקב קאופמן אלא לעקוב אחרי תהליך היצירה ולהיחשף לקסם שבמעשה האמנות, ואולי גם – לתרגל את העיניים לראות את הפוטנציאל הטמון בדברים הפשוטים".